לחש קסמים עבור אבל או להרפיה ופרידה / אדריאן מארה בראון

מספיק דמעות שמתפתלות ועולות ישירות מהלב, מרעישות את מיתרי הקול עד שנותרת רק נשיפה שקטה;

לפחות שעה ביום להביט אל האמת בדממה חסרת תחושה;

ספל של וויסקי מוחזק בשתי ידיים, נותר יציב עם לחישות של רשות מחברים שיכולים לראות מבעד לתשובות של 'בסדר' ו'טוב';

היעדרה של תיאוריה;

לברוח, כשיש בכך צורך;

שירה, שלך ושל אחרים, על תהומות, נטישה, טבע ומוות;

אומץ לומר מה קרה, לא משנה כמה המילים מבהילות... ואת המרחב שלא לומר מילה;

ריקוד קצר עם סוכר, לתת כבוד למורשת אסטרטגיות ההתמודדות שהביאו אותך עד הלום;

משפטים הנאמרים במעשיות מוחלטת המספקים הנחיה ברורה לגבי כיוון כלשהו להתקדם בו, מלאי אכפתיות רכה, ושקילה של אפשרות וללא צורך לבחור;

לצרוח למה, ו/או להביע זעם על המשחק המטופש, הבלתי הוגן, המזדיין של הכל (זה עשוי לכלול שעות על גבי שעות, אפילו תקופות חיים שלמות, של חוסר אמונה);

צחוק, בלתי ניתן להכחשה וללא העמדות פנים;

יציאה להליכה בעולם, עם כל כוח המשיכה הזה, עם צלילי הנשימה ודפיקות הלב באוזניים;

אש, בשביל כל הסיבות שאפשר לכתוב;

אור ירח - ככל שיותר מלא כך יותר מזין;

סיפורים, באופן אידיאלי על צירופי מקרים ושברונות לב ועל הרגעים הזעירים המתוקים;

זמן, עוד זמן ואחר כך עוד זמן... מספיק זמן כדי להיזכר בכל רגע שהיה לך עם זה שנלקח ממך עכשיו, ובכדי לשכוח לחשוב על זה בכל רגע;

ורק הצצה אל המחר, אולי בפניו מלאי התום של מישהו או בהבנה של חלום.

זהו לחש לא ליניארי. כשפו אותו בתוך הלב שלכם, כשפו אותו במרווח שביניכם לבין כל שטן. כשפו אותו לתוך כל חלק שלכם שעדיין חי.

זכרו שאתם מים. ברור שאתם משאירים שבילי מלח. ברור שאתם בוכים. תנו לנהר הזה לזרום.

נ.ב. אם מתרחשים עליך המון של אבלים, אינדיבידואלים וקולקטיביים, או מהירים ואיטיים, או קטנים וגדולים, הוסיפי במידה שווה מההבנות האלה:

• שהלב השבור יכול לכסות טריטוריות נוספות.

• שאולי אהבה יכולה לגדול רק ככל שהאבל דורש.

• שהאבל הוא גדילה של הלב שפורצת גבולות כמו כאלה של עור ישן או חיים שכבר הסתיימו.

• שאבל הוא הכרת תודה.

• שמים מחפשים להגיע לאיזון של גובה, ושאפילו הדמעות שלך מחפשות את ההכרה של קהילה.

• שהלב הוא זה שמצוי בחזית, והמלחמה היא על עצם האפשרות להרגיש בעולם שכולו הסחות דעת.

• שהמוות עשוי להיות החירות היחידה.

• שהאבל שלך הוא שימוש ראוי של בזמן שלך.

• שהגוף שלך ירגיש רק במידה שבה הוא מסוגל.

• שאולי אלו שאתה מתאבל עליהם, מתאבלים גם עליך.

• שהקדושה נולדת מתוך המגבלות.

• שאת מצוינת בלאהוב.