איך נראה התהליך הטיפולי?
במידה רבה התהליך הטיפולי הוא כזה שיש בו הליכה אל הלא נודע. אנחנו צריכים להסכים להגיד "אני לא יודע" על מנת שתהיה לנו הזדמנות ללמוד משהו חדש.
קצת כמו לצאת לחקור יבשת חדשה, אנחנו יוצאים מצוידים באומץ ובסקרנות שלנו. ברור שמתעורר בנו גם פחד -- מי יודע מה נגלה? אילו חיות פרא? איזה סבך של ג'ונגלים?..
אפשר לחשוב על המטפל קצת כמו על מדריך טיולים. אמנם גם הוא עדיין לא ביקר ביבשת החדשה שלנו, אבל יש לו קצת יותר ניסיון בגילוי יבשות. הוא כבר פגש - אולי קצת יותר מאיתנו - הרבה חיות פרא, ונשאר בחיים : )
כאן למטה תוכלו למצוא התייחסות למספר שלבים או חלקים של התהליך הטיפולי, שמצאתי כי הם מעסיקים אנשים רבים הפונים לטיפול. אל תצפו כי הקריאה שלהם תעלים את הפחד. הפחד הוא חלק בלתי נפרד מהאפשרות שלנו ללמוד משהו חדש. ובכל זאת, אין ספק כי ההצטיידות במעט ידע יכולה לתת קצת ביטחון ולחזק את האמונה בתהליך ובדרך.
הפגישה הראשונה
להתחיל טיפול זה דבר קשה. חששות וציפיות עשויים למלא אותנו לפני הפגישה הראשונה. אנחנו מגיעים לפגישה ונפגשים עם אדם שהוא עדיין זר, הוא אומנם מתהדר בתואר פסיכולוג, ואולי הוא אפילו מאוד נחמד, אבל למה לעזאזל שנבטח בו ונספר לו את כל הפרטים הכי אינטימיים של חיינו?
הפגישה הראשונה היא הזדמנות לבדוק, להכניס את הרגל למים ולהרגיש את הטמפרטורה - האם היא חמה מידי? קרה מידי? נעימה? זוהי הזדמנות, גם עבור המטופל וגם עבור המטפל, להכיר זה את זה ולבדוק האם יתאים להם להמשיך לעבוד ביחד.
בפגישה הראשונה אני מבקשת לשמוע על מה שהביא אתכם לחפש טיפול ומה שאתם מחפשים למצוא בו. אני גם מספרת על איך נראית המסגרת הטיפולית ועל סגנון העבודה המשותפת שאותו אני מציעה.
בתום הפגישה הראשונה אנחנו מחליטים ביחד האם יתאים לנו להמשיך לטיפול וקובעים מעין חוזה הכולל את התנאים שבהם יתקיים הטיפול.
חשיבות הכימיה עם המטפל
יש חשיבות גדולה לאפשרות להרגיש בנוח עם המטפל איתו אנחנו נפגשים. אותו מטפל יכול להיות נהדר עבור אדם אחד ומאוד לא מתאים עבור אדם אחר.
ישנם מאפיינים חיצוניים יותר -- יש מי שירגיש יותר בנוח להיפגש עם מטפל גבר ויש מי שיעדיף מטפלת אישה; יש מי שיחוש בנוח עם מטפלת צעירה ויש מי שיעדיף מטפלת מבוגרת. וישנם מאפיינים בולטים פחות, אולי אפילו כאלה שאנחנו לא בדיוק יודעים לשים עליהם את האצבע. משהו מרגיש לנו "נכון", או שלא.
חשוב לאפשר לעצמנו את הלגיטימציה להחליט, אחרי פגישה אחת או כמה פגישות של בדיקה, שלא מתאים לנו ולצאת לחפש אחרי מטפל אחר.
בתוך כל זאת חשוב גם לזכור כי ההגעה לטיפול עשויה להיות מלחיצה ולהפגיש אותנו עם חלקים כואבים של עצמנו, לא משנה מי המטפל שיושב מולנו. חשוב שנאפשר לעצמנו רגע של סבלנות כלפי אי הנוחות ונראה מה מתגלה כשאנחנו משתהים לרגע ובודקים.
בכל מקרה, כאשר משהו מרגיש לא מתאים, כדאי להעז ולומר זאת למטפל. בין אם נחליט לעזוב ובין אם נחליט להישאר, אנו עשויים ללמוד מכך משהו על עצמנו.
תחילת הטיפול
תחילת הטיפול אינו נקודה אחת ברורה בזמן. בפעמים רבות הטיפול מתחיל עוד לפני הפגישה הראשונה, כאשר עצם ההחלטה ללכת לטיפול, החיפוש אחר מטפל מתאים, שיחת הטלפון עם המטפל -- כבר מתניעים תהליכים פנימיים של שינוי. הנפש שלנו, שמזהה שאנחנו מקדישים לה את תשומת הלב לה היא כה זקוקה, נעה לנו בתוך הגוף. אולי אנחנו כבר מצליחים להקשיב לה באופן שלא הצלחנו קודם.
התלבטויות לגבי הטיפול והאפשרות להיעזר עשויות ללוות את הפגישה הראשונה ולפעמים עוד פגישות מעטות או רבות אחריה. חשוב לתת להן מקום ולדבר על החששות בקול רם. אין שום מחשבה או תחושה שעולה בתוכנו שהיא בגדר "הפרעה" שאותה צריך לסלק על מנת שנוכל "להתחיל כבר את הטיפול בשקט". כל מחשבה וכל תחושה שעולה בנו, היא כמו חברה טובה שמשמשת מקור חשוב להבנה ולידע שלנו על עצמנו.
מתי אפשר לצפות להרגיש שיפור?
כשחושבים על שיפור חשוב לקחת בחשבון שני דברים-
האחד, הוא שאנחנו חיים בעולם ובתרבות שמלמדת אותנו כל הזמן על סיפוקים מהירים ומיידיים. התרגלנו שהכל קורה מהר, כמעט "אינסטנט" ואין לנו סבלנות לחכות.
בטיפול זה לא עובד ככה. לנפש שלנו יש קצב אחר. לוקח לה זמן להרגיש בטוחה, לוקח לה זמן להתגלות. צריך לגעת במה שכואב בעדינות ועם סבלנות. גם אם שינויים גדולים ומרגשים הם אפשריים, הם לוקחים זמן.
השני הוא ששיפור קורה בצעדים קטנים. חשוב שנשים לב אליהם ונדע לסמן לעצמנו שהם קורים. כבר בפגישות הראשונות יכולה להיות תחושה של הקלה סביב ההרגשה שיש מי שמקשיב לנו ומבין אותנו. זה לא עניין פעוט והוא נותן לנו תקווה שאנחנו יכולים לצעוד אל מקום טוב יותר גם אם כרגע עדיין קשה מאוד.
היכולת לשים לב לשינויים החיוביים הקטנים היא חשובה ונותנת לנו "דלק" של סבלנות עבור התהליך המורכב של שינוי פנימי וצמיחה.
איך יודעים מתי לסיים?
כמו בשאר החלקים של הטיפול, כך גם במה שנוגע לסיום שלו -- אין כלל אחד שמתאים תמיד.
אחת האיכויות החשובות שאנחנו לומדים לטפח במהלך הטיפול היא ההקשבה שלנו לחלקים שונים בתוכנו. סיום "טוב" של טיפול הוא קודם כל כזה שבו אנחנו מאפשרים לעצמנו להקשיב לקולות השונים. אולי יש חלק שמרגיש שכבר יכול לבד וחלק אחר שמפחד; חלק שרוצה "לחתוך" ופשוט לקום וללכת וחלק שרוצה עוד להתעכב, לסכם ולהיפרד; חלק ששמח וחלק שעצוב.
כמו ההתחלה, כך גם הסיום אינו נקודה אחת בזמן, אלא תהליך שבו בודקים בהדרגה "איך זה מרגיש בלי". ושוב, בדומה לאופן שבו הטיפול מתחיל עוד לפני הפגישה הראשונה, כך הוא גם נמשך באופנים שונים אחרי הפגישה האחרונה. הקשר שנוצר עם המטפל והדברים שנלמדו במסגרת הטיפול ממשיכים לחיות בתוכנו ואנחנו ממשיכים לקיים איתם דיאלוג גם אחרי שהטיפול הסתיים.
הסיום הוא חלק חשוב של הטיפול והוא יכול ללמד אותנו רבות על ההתמודדות שלנו עם סיומים ופרידות, שהם חלק בלתי נפרד מחיינו.